בדרכו של...

בן מיכל ואבי, גלעד נולד ב- ה' באדר התשנ"ג, 25.2.1993. הוא גדל בקריית אונו, ושם למד פיזיקה ומחשבים בתיכון "בן צבי". לפני הצבא הוא השקיע בכושר גופני והשתתף בתכניות אימונים כהכנה לשירות הצבאי. ידידתו סיוון סיפרה כי הוא אהב במיוחד לטפס על קיר טיפוס בקריית אונו. גלעד התגייס במרץ 2012 לחטיבת גולני.

חברו הטוב, ניב, סיפר כי גלעד "נלחם את החיים שלו כדי להתגייס לגולני", ודחה את הגיוס במיוחד כדי להגיע ליחידה שבה שירת. "הוא אהב מאוד את הצוות שלו. כשקיבל צ'ופר ויצא לקורס מדריכי ספורט, הוא כל הזמן אמר לי כמה הוא רוצה לחזור לצוות. אמרתי לו 'למה? אתה לא תצא הביתה בכלל', והוא אמר לי 'זאת המשפחה שלי, החיים שלי'. הוא ממש אהב אותם ורצה לחזור לצוות".

 

גלעד אהב מאוד מוזיקה. בכל הזדמנות שהייתה לו הוא היה שומע שירים, מנגן בגיטרה ואף שר.

היה לו חיבור גדול מאוד לילדים שהיווה השראה להדרכתו בצופים.

גלעד אהב מאוד ספורט. אחד הענפים האהובים עליו היה כדורגל ובמיוחד טיפוס קירות.

כבר מחייו הצעירים ניתן היה להבחין בתכונה החזקה אצלו, אכפתיות.                                                                                            

חברו הטוב ניב, סיפר על המאבק של גלעד להצליח להתמיין ליחידת גולני, ועל איך שדחה את הגיוס כדי להצליח לממש את חלומו. ביום הראשון של הסיירת שלו, אביו שאל אותו אם הוא חושש. גלעד ענה שלא, כי יכול להיות שיש חזקים ממנו, אבל אין נחושים ממנו. מהר מאוד זה נהיה המוטו שלו, נחישות, למרות החששות. זמן מה לפני שנכנס לעזה, כחלק מהמאמץ הגדול שעשה על מנת שהוריו לא ידאגו, גלעד התקשר אליהם. בשיחה הזכיר שהוא בסדר ושלא ידאגו לו. שיהיה בסדר .