בדרכו של...

דולב קידר בן אדם שאוהב אנשים. כשדולב היה מדבר עם מישהו, הוא היה חודר לו לנשמה. הוא היה אדם כריזמטי, נחוש, תמיד חתר להגיע למטרה.

 

ספורט

דולב אהב מאוד ספורט. בתור נער, הוא עבד בתור מחלק עיתונים במקומון בכפר, ומכיוון שכל כך אהב ספורט נהיה כתב הספורט של אותו המקומון לאחר כמה זמן, ומגיל 15 עד הגיוס, כתב במדור הספורט. היה לו מנוי למשחקים של מכבי, והוא הגיע אל המשחקים שלהם בקביעות.

​

שירות צבאי

עוד כשהיה בטירונות אמר לאביו "אבא, כל תפקיד, כל קורס שאני הולך אליו, אני הולך על מצטיין". ואכן, דולב סיים את כל הקורסים שעבר בהצטיינות. הוא המשיך לשירות קבע, ותפקידו האחרון היה מפקד גדוד בבה"ד 1, בית הספר לקצינים.

ההצטיינות לא נגמרה במישור הצבאי. תוך כדי השירות שלו, דולב השלים גם תואר שני במשפטים.

"לא היה אכפת לו מדרגות, הוא העריך ופרגן לכל מי שעשה משהו. חייכן ומאיר פנים. מקצוען בכל קנה מידה", סיפר קצין ששירת תחתיו. "הוא היה מומחה לעזה והכיר אותה היטב עוד מהשנים שבהן ישבנו ברצועה".

"הוא התעקש להיות באזור על אף שהוא היה אמור להיות במצפה רמון", סיפרה אשתו מיכל קסטן-קידר. "הוא טען שזה לא ערכי שיש גיוס מילואים, וצוערים של בה"ד 1 לא יהיו שותפים ללחימה בעזה".

 

דולב היה איש משפחה חם ואוהב, והיה אבא ובן זוג למופת, מיכל אשתו מספרת עליו "הוא היה הסלע שלי, גדלנו ביחד, התבגרנו ביחד, ואיכשהו הוא הגיע להיות מוצר מוגמר, ודווקא אז זה נגמר"