בדרכו של...

ילדותו

עוד כילד עודד היה חכם. הוא אובחן כמחונן, ובכיתה א' כבר למד חשבון עם ילדים בכיתות גבוהות יותר.

הוא מאוד אהב לטייל ואהב את הטבע, ולפני הצבא הוא טייל את כל שביל ישראל. היה אדם אמיץ, ואיש של אמת, שהתלבט רבות בין האישי לכללי, ובין היהודי לאינדיבידואלי. לצד האידאלים שלו, היתה לו "נשמה של מלאך" והוא אהב לחייך ולצחוק, והיה מביא אור ושמחה לסובבים אותו.

 

אביב בנישו, חברו מגן הילדים ובן כיתתו, סיפר: "מה לא עברנו ביחד? מהילדות בגנים, בתי הספר, עם הקבוצה במשק, שעות ללא ספור של כדורסל (איך קינאתי ביכולת הקליעה שלך) ומפגשים כל סוף שבוע בתקופת הצבא ... אף פעם לא אשכח איך תמיד היית מגיח למקומות שבהם היינו נפגשים, בלי לדבר עם אף אחד לפני, וככה גם להיעלם, בלי שאף אחד שם לב, וכולם היו שואלים 'מישהו ראה את עודה?' ... תמיד היית חוזר לחדר עם הגיטרה והמחשב (מחפש אקורדים לעוד שירים), לאחים ולמשפחה – שם הרגשת הכי טוב ולא הייתה לך תחרות.

 

מוזיקה

כמו אצל אחיו הבוגרים, גם אצל עודד בלט הכישרון המוזיקלי מגיל צעיר.

"בתור ילד קטן תופף עם הידיים על כל דבר שאפשר לתופף, עם חוש קצב מדהים," סיפרה אימו. "בשלב מסוים הוא רצה לקנות מערכת תופים, אבל הורדתי אותו מזה והוא התפשר על גיטרה. סביב כיתה ה' התחיל ללמוד גיטרה בשיעורים פרטיים. כשעודד ניגן זה היה מרגש, סמרו שערות ידיי. בשנתיים האחרונות לחייו הוא התחיל ללמוד לבד ולנגן בפסנתר. בכל פעם שהיה מתיישב לנגן, הייתי מכבה את הטלוויזיה או את הרדיו ומקשיבה."

כנגן מחונן, עודד ניגן עם אחיו בהרמוניה מופלאה. הגיטרה ליוותה אותו כמעט לכל מקום, והוא הנעים את זמנם של חבריו בנגינה ובשירה בחוף הים ליד המדורה.

גם טעמו המוזיקלי היה מגוון, ונע מהביטלס ועד ישי ריבו. שירים הטומנים בחובם משמעות שבו את ליבו, כך גם מנגינות שקטות, ערבות לאוזן וחודרות אל הלב.

 

עשרה שירים שהתנגנו בפלייליסט האישי של עודד וכתב: "בחירות שמימיות, תמהיל נהדר ולא שגרתי – מג'יימס בלייק, דרך פליט פוקסז ועד עמיר לב – שמחזק את התחושה שאת המנגינה של עודד, גיבור גיטרה אמיתי, אי אפשר להפסיק."

 

מכינה ושירות צבאי

מתוך יומנו האישי של עודד שכתב בזמן שהיה במכינה : "הציפיות שלי מהמכינה הן בעיקר להיפתח לאנשים, לעצמי, לנסות דברים חדשים. חברים טובים, להיות בן אדם יותר טוב, חייל יותר טוב (אני רוצה מאוד להגיע לסיירת ולתת שירות הכי משמעותי שאפשר)."

 

​