בדרכו של...

הכירו את יובל או יובי , חיוך כובש ועיניים מאירות. אם צריך לסכם בכמה מילים: המון אהבה ורצון לעשות טוב לסביבה, אהבת חיים, אדם ואדמה.

יובל האמין שעל כל אחד לתרום כפי יכולתו בצורה המקסימלית, קצת לפני צוק איתן אמר לחברתו דניאלה: מה שצריך לעשות אני אעשה.

ויובל בהחלט עשה:

לפני הגיוס לצבא יובל בחר לעשות לשנת שירות בכפר הנוער 'קדמה' שם עבד עם נוער בסיכון. מהר מאוד יובל התאהב במקום, באנשים, בעבודת הכפיים (בחקלאות או במסגרייה) וכמובן בחניכים שלו. בחיוך הענק, האהבה העצומה יכולת ההקשבה המיוחדת שלו והאמונה כי ביכולתו לכוון את החניכים למקומות טובים יותר, יובל הפך להיות פשוט אח גדול של החניכים ונכנס לליבם. ואצל יובי, כמו אצל יובי היה ברור שהקשר לחניכים לא מתמצה בשנה בה הוא נמצא בקדמה אלא ממשיך גם הלאה והוא תמיד שם עבורם, לדבר לייעץ וכו'.

כמתנת פרידה העניק יובי לחניכיו חמצוואר שעליו רקם את המשפט : "תבחרו להנות מהדרך"

זה המסר של יובי, רוח השמחה וראיית הטוב בכל דבר גם כשהדרך קשה. ואכן לפעמים היה קשה ומורכב, במהלך שירותו ביחידת 'אגוז' יובי נפצע בכתף. הפציעה הובילה לשחרורו כי לא היה כשיר יותר לשרת כלוחם. אבל יובי החליט לעשות הכל כדי לחזר ליחידה, הוא עשה ניתוח ופיזותרפיה והתאמץ מאוד כדי לחזור להיות לוחם. אבל למרות הקושי, אצלו הדרך הייתה מלווה בשמחה והנאה, כשהחיוך לא יורד מהפנים.

לבסוף, לאחר שמונה חודשים בבית יובל חוזר ליחידה לתפקיד לוגיסטי ולאחר עוד מאבקים ומאמץ, במאי 2014 , לשמחתו הרבה יובל חוזר להיות לוחם ומקבל בחזרה את תפקידו מלפני הפציעה- מ"כ חוד.

יובי המפקד היה מפקד של דוגמה אישית, הוא כל כך האמין במה שעשה שפשוט סחף אחריו את החיילים באופן טבעי.

בכלל, יובי היה אדם של אנשים- כמו פילוסוף חכם היודע לדבר אל לבם של האנשים הוא היה מצליח לגעת בכל אחד ואחת מקטן ועד גדול. מהילדים שהיו תמיד רוצים להיות במחיצתו ועד לחברים ולמפקדים שאהבו אותו כל כך.

​

עוד קצת על יובל:

בכדי להכיר עוד קצת את יובל, צריך לדעת שהוא מאוד אהב כדורגל  שיחק מגיל קטן ואפילו לקח חלק במועדון הפועל כפר סבא. בנוסף, יובי מאוד אהב את הים, את הצבע הכחול שלו.

​