עדי בריגה
"אדיב ויפה תואר. איך נפלו גיבורים." אמא של עדי
מקום מגורים: בית שקמה
תאריך לידה: 13.3.1991
תאריך נפילה: 28.7.2014
משפחה: בן פנינה ודוד. אח של מיכל ורפאל.
מלחמה: צוק איתן
איש קשר:
הכירו את...
עדי בריגה, בחור חייכן ומאושר, נולד לפנינה ודוד ב-16.3.91, א' בניסן התשנ"א, אח למיכל ורפאל. הוא גדל במזכרת בתיה-יציץ.
כבר מגיל צעיר גילה חיבור מיוחד לאומנות הבישול.
תחביביו
אחד התחביבים הבולטים של עדי הוא רכיבה על סוסים, והוא היה רוכב דרך ההתאחדות הארצית לרכיבה מערבית. הוא הצטיין, ואף זכה מספר פעמים בתחרויות.
עדי קנה סוס במטרה לאלף אותו ולרכוב עליו בעתיד. הוא לא הספיק, ונפטר כשהסוס היה צעיר מדי. כיום, הסוס משתתף בתחרויות.
תחביב נוסף שהיה לו הוא בישול. הוא אהב מאוד את המטבח. עדי היה קרוב מאוד להיות שף ואהב במיוחד לאפות, תוך תשומת לב לפרטים הקטנים, המידות והמעלות המדויקות. למרות שהיה מבשל אוכל טעים מאוד, אבל הוא עצמו אהב לאכול "אוכל של בית".
לאחר שחרורו מהשירות הסדיר ב-2013, עבד עדי במספר מסעדות, בהן המשיך להתמקצע בבישול. במקביל לעבודה, הוא סיים קורס ברמנים והחל ללמוד שייט ספינות (סקיפר).
הוא חילק את זמנו בין העבודה למשפחה, ואהב להשתעשע ולבלות עם אחייניו טוהר והילל.
הוא נהנה מאוד מארוחות משותפות והרבה לשבח את המאכלים המסורתיים שאמו וסבתו הכינו, והרבה גם הוא לפנק במאכלים המיוחדים שלו.
שירות צבאי
באוגוסט 2010, התגייס עדי לצה"ל כתומך לחימה במקצוע טבח בבסיס אימונים צאלים שבדרום, שם העביר את שירותו בהכנת אוכל ופינוקים לחיילים ולמילואימניקים שהגיעו לאימונים שונים.
עדי ייחס לכך חשיבות רבה, ודאג שהארוחות יהיו חוויה מסוג אחר ולא אוכל רגיל של צבא.
סיפור הנפילה
סיפור הנפילה
במהלך מבצע "צוק איתן" נפל פצמ"ר קרוב לעדי ולחבריו. לפני שהספיקו לתפוס מחסה, פצמ"ר נוסף נפל מטר מעדי. כתוצאה מהפיצוץ עדי נהרג יחד עם עוד שלושה מחבריו.
זוגתו יוליה סוקולוב נסעה לבקר את עדי אחרי שבועיים שלא נפגשו. היא פגש אותה בשטחי הכינוס שם המתין להיכנס לרצועת עזה. הם עמדו והתחבקו - בלי לדעת שזו תהיה הפעם האחרונה. "עמדנו חצי שעה ולא הפסקנו להתחבק", סיפרה ל-ynet אחרי ששבה מהלווייתו של אהובהּ.
סוקולוב רצתה רק לראות את עדי, להביא לו אוכל ולחבק אותו. "החלטתי יחד עם אימא שלו פנינה ועוד כמה חברים מהמושב לאסוף אוכל ומצרכים לעדי ולחברים שלו, ונסענו לשטחי הכינוס שבהם היה", שחזרה. "עד אז היינו מדברים כל יום ולא הפסקנו להתגעגע אחד לשני".
"הגעתי אליו בדיוק למקום שבו הוא נהרג, ולא עשינו שום דבר חוץ מלעמוד ולהתחבק במשך חצי שעה". החיבוק של השניים, עומדים לבדם סמוך לעץ, נקלט במקרה בעדשתו של צלם ynet שחיכה באותה השעה לתדרוך של אלוף פיקוד הדרום. "ראיתי שעומדים צלמים ומצלמים אותנו, ואמרתי לעדי באוזן 'תסתכל, אנחנו כמו סלבריטי, יש לנו צלמי פפראצי', ושנינו צחקנו. פשוט עמדנו והתחבקנו ולא רצינו לעשות שום דבר חוץ מזה".
עדי צולם גם ביום מותו, כמה שעות לפני פגיעת הפצמ"ר, כשספּרים אזרחיים הגיעו לבקר את החיילים בשטח הכינוס.
הפנים שבאלבום
עדי בריגה
משהו ממני
עדי רכש סייח מסוג קווטר כדי לגדלו ולהציגו בתחרויות. כיום הוא משתתף בתחרויות.
סיפורים נוספים
לאחד מחבריו של אבא של עדי היה ילד חולה בתסמונת דאון, שחלום חייו היה לרכב על סוסים. הוא לקח אותו לחוות טיפוליות רבות בשביל שיעלו אותו על סוס, אך זה לא צלח. אותו חבר ביקר אצל המשפחה של עדי יחד עם בנו, וברגע שעדי שמע שהילד אוהב סוסים, מיד יצא איתו לחווה שהייתה מאחורי ביתם. (ובא סוסים של המשפחה) לאחר 10 דקות בלבד עדי הצליח להעלות את הילד בעל התסמונת דאון על הסוס, מה שהרבה אחרים ניסו לפניו ולא הצליחו. האבא, שראה את בנו על הסוס התרגש מאוד והחליט להביא את בנו פעם בשבוע לעדי.
אחד הדברים המיוחדים בעדי הייתה הגישה שלו לאנשים השונים ממנו, בעלי המוגבלויות. הוא באמת קיבל ואהב כל אדם,לא נרתע מבעלי מוגבליות והתייחס אליהם רגיל. כנראה בזכות היחס המיוחד הזה דווקא הוא הצליח להגשים לאותו ילד החולה בתסמונת דאון את החלום.
סיפור נוסף שקשור לבישול של עדי היה שהוא אהב לבשל בצורה מדוייקת ביותר לפי כמויות, כל דבר, גם פסטה (שבדרכ מכינים בכמות גדולה). פעם אחת הוא הכין 2 מנות של פסטה רוזה (בכמות קטנה ומדוייקת) לו ולאימו, אחותו מיכל הגיעה באמצע הארוחה ורצתה גם, ניגשה לסיר אבל לא נשאר אז עדי הציע להכין עוד ואמר "אנחנו 2 אנשים אז הכנתי בדיוק 2 מנות" .